פליסיה בן שבת ישבה כמעט עצומת עיניים במשרד שהקצו לה. היו שם חלון, שולחן, כסא ומסוף ישן, כמו אלה שהיו נפוצים לפני שלושים שנה. מדי פעם הנידה פליסיה את ראשה ימינה או שמאלה ולעיתים היתה מקמטת את מצחה. לבסוף, אחרי שישבה כך מהבוקר עד הצהרים, קמה, התהלכה בחדר כמה דקות, 200 כפיפות מרפקים, כמה אגרופים לקיר, פתיחת חלון, שאיפת אויר צח ובחזרה למסוף.
כך נראו רוב ימיה של פליסיה. הם דמו דמיון מפתיע לחיי הכלא שלה למעט קיומו של המסוף שקישר אותה עם העולם החיצון . העובדה שלא היה לה לייף מטר הקשתה את חייה מאוד.
התפקיד שלה בימים אלה, לאחר שלמדה כיצד מפעילים ציות תקשורת קוי, היה דליית מידע. היא היתה צריכה, בתוך חודש, להכין פרופיל מלא של צ'ינגיס חאן, להיות העין הנוספת שעוברת על כל המידע ומנסה לדלות משהו על האיש שאף אחד לא ידע עליו כמעט כלום.
הצרה הראשונה היתה, השימוש האיטי והמייגע בממשק פיזי ולא מחשבתי. מהירות הקריאה היתה ארוכה פי חמישה לפחות. גם אחרי שפליסיה התרגלה לצורה המוזרה הזו של שימוש במחשב, הזמן שלקח לעינים לעבור על כתב, לתרגם את המראה לאותות חשמליים, ולתת למח לבצע את החישובים הכרורכים בהבנה היה ארוך מאוד.
הצרה השניה היתה, שפליסיה לא ידעה לקרוא אנגלית. כמה ימים אינטנסיביים של שיעורים פרטיים הביאה אותה לרמת פתיחה וממנה היא היתה צריכה להתקדם, באיטיות מייאשת. לעבור מהטקסט למילון וחזור, בעוד הממשק המחשבתי הכיל מילון מובנה, היא היתה צריכה להפעיל ידים או עינים או הבעות פנים כדי להגיע למילון.
נכון לאותו הבוקר, היא קראה קצת יותר משני שליש מכל ההודעות שרשם צ'נגיס חאן בפורומים שונים. פליסיה מיינה את ההודעות האלה לפי תחושת בטן, דקדוק, שגיאות כתיב, ביוטיים חוזרים ומה לא.
בשעה שלוש אחר הצהרים החליטה פליסיה שיש לה די חומר. היה לה ניחוש טוב לגבי התוצאות והיא מיהרה לסדר אותן על מנת להציג בפני אגריפה את ההתקדמות שלה. עד היום היא לא תרמה ולו דבר נוסף להבנה של לייף אנטרפרייז, אגריפה אמר כמה פעמים שהם ציפו להתקדמות מהירה יותר. היא התרתחה וציינה שקצת קשה לעבוד עם ציוד מיושן כל כך, הוא העיר לה בסרקסטיות שאם זה היה תלוי בה, כל העולם היה עובד ככה עכשיו. לא היה לה מה לענות על זה, מה שהכעיס אותה יותר, וגרם לה להתאמץ לקרוא מהר יותר.
בתנועות ידים גדולות היא מחקה קבצים, העלתה אחרים, שרטטה קוים והתקשרה לאגריפה.
"זה, צ'ינגיס חאן עד לפני חמש שנים" הצביעה פליסיה על המסך שמולה. ואז אמרה "registers".
עשרות מילים נצבעו בצהוב לסמן את מיקומי המילה בטקסט.
"וזה צ'ינגיס חאן החדש" ושוב "registers", שני מופעים בודדים. פליסיה גללה את הטקסט בידה מעלה ומטה כדי להראות לאגריפה שצ'נגיס חאן החדש פשוט שכח את המילה.
"וזה עוד לא הכל. הנה קבצי התיעוד של עשרת האתרים בהם היה צ'נגיס חאן פעיל ביותר. תראה את המספרים לדי השם שלו".
"מה הם אומרים? כמה הודעות הוא כתב?"
פליסיה נשפה בבוז מופגן "תגיד, אתה רציני? מי גייס אותך לפה? חשבתי שלאנשים פה יש סטנדרטים. לא משנה, המספרים האלה אומרים כמה נסיונות היו לקבל את השם הזה, כדי לספק לסוכנויות המודיעין מידע על אנשים שרוצים את השם היטלר או משהו בסגנון".
"טוב, גאון שלי, את רוצה סוכריה? בי תהום הפליאה ויצץ המורא", אגריפה נראה משועשע כמעט.
"די עם הקישוטים, שים לב למספרים. ליד צ'ינגיס חאן הישן יש לנו כמה עשרות מליונים. ליד צ'ינגיס חאן החדש ארבעה".
אגריפה, שהתאכזב כל פעם מחדש לראות עד כמה הילדה הזאת לא משכילה, עילגת וחסרת חוש הומור נאנח בקול, פיהק ואמר "וזה פשוט נפלא כי?"
"כי אף שירות מודיעין לא הולך לעקוב אחרי כמה עשרות מליוני אנשים. צ'ינגיס חאן הישן זייף את המספרים האלה כדי להפוך את השם למשהו לא מיוחד, שאף אחד לא יעקוב אחריו. החדש לא טורח, או לא יודע לעשות את זה. אתה מוכן לסוף הדרמטי?" בלי לחכות לתשובה הציגה פליסיה בתנועת יד את אוסף הטקסטים האחרון שלה.
"אלה שגיאות הקלדה מצ'ינגיס חאן המוקדם. לחדש אין שגיאת כתיב אחת - ואתה יודע למה? כי צ'ינגיס חאן החדש כותב בממשק מחשבתי."
"צ'ינגיס חאן הישן היה חתיכת זקן חכם" מלמל אגריפה.
"והחדש הוא מה שאתה קורא פחז כמים" השלימה פליסיה, עצמה את עיניה, קימטה את מצחה ואפה וחייכה חיוך קטן של ניצחון או שמחה. אגריפה ברזאני שמח גם הוא למראה.
כך נראו רוב ימיה של פליסיה. הם דמו דמיון מפתיע לחיי הכלא שלה למעט קיומו של המסוף שקישר אותה עם העולם החיצון . העובדה שלא היה לה לייף מטר הקשתה את חייה מאוד.
התפקיד שלה בימים אלה, לאחר שלמדה כיצד מפעילים ציות תקשורת קוי, היה דליית מידע. היא היתה צריכה, בתוך חודש, להכין פרופיל מלא של צ'ינגיס חאן, להיות העין הנוספת שעוברת על כל המידע ומנסה לדלות משהו על האיש שאף אחד לא ידע עליו כמעט כלום.
הצרה הראשונה היתה, השימוש האיטי והמייגע בממשק פיזי ולא מחשבתי. מהירות הקריאה היתה ארוכה פי חמישה לפחות. גם אחרי שפליסיה התרגלה לצורה המוזרה הזו של שימוש במחשב, הזמן שלקח לעינים לעבור על כתב, לתרגם את המראה לאותות חשמליים, ולתת למח לבצע את החישובים הכרורכים בהבנה היה ארוך מאוד.
הצרה השניה היתה, שפליסיה לא ידעה לקרוא אנגלית. כמה ימים אינטנסיביים של שיעורים פרטיים הביאה אותה לרמת פתיחה וממנה היא היתה צריכה להתקדם, באיטיות מייאשת. לעבור מהטקסט למילון וחזור, בעוד הממשק המחשבתי הכיל מילון מובנה, היא היתה צריכה להפעיל ידים או עינים או הבעות פנים כדי להגיע למילון.
נכון לאותו הבוקר, היא קראה קצת יותר משני שליש מכל ההודעות שרשם צ'נגיס חאן בפורומים שונים. פליסיה מיינה את ההודעות האלה לפי תחושת בטן, דקדוק, שגיאות כתיב, ביוטיים חוזרים ומה לא.
בשעה שלוש אחר הצהרים החליטה פליסיה שיש לה די חומר. היה לה ניחוש טוב לגבי התוצאות והיא מיהרה לסדר אותן על מנת להציג בפני אגריפה את ההתקדמות שלה. עד היום היא לא תרמה ולו דבר נוסף להבנה של לייף אנטרפרייז, אגריפה אמר כמה פעמים שהם ציפו להתקדמות מהירה יותר. היא התרתחה וציינה שקצת קשה לעבוד עם ציוד מיושן כל כך, הוא העיר לה בסרקסטיות שאם זה היה תלוי בה, כל העולם היה עובד ככה עכשיו. לא היה לה מה לענות על זה, מה שהכעיס אותה יותר, וגרם לה להתאמץ לקרוא מהר יותר.
בתנועות ידים גדולות היא מחקה קבצים, העלתה אחרים, שרטטה קוים והתקשרה לאגריפה.
"זה, צ'ינגיס חאן עד לפני חמש שנים" הצביעה פליסיה על המסך שמולה. ואז אמרה "registers".
עשרות מילים נצבעו בצהוב לסמן את מיקומי המילה בטקסט.
"וזה צ'ינגיס חאן החדש" ושוב "registers", שני מופעים בודדים. פליסיה גללה את הטקסט בידה מעלה ומטה כדי להראות לאגריפה שצ'נגיס חאן החדש פשוט שכח את המילה.
"וזה עוד לא הכל. הנה קבצי התיעוד של עשרת האתרים בהם היה צ'נגיס חאן פעיל ביותר. תראה את המספרים לדי השם שלו".
"מה הם אומרים? כמה הודעות הוא כתב?"
פליסיה נשפה בבוז מופגן "תגיד, אתה רציני? מי גייס אותך לפה? חשבתי שלאנשים פה יש סטנדרטים. לא משנה, המספרים האלה אומרים כמה נסיונות היו לקבל את השם הזה, כדי לספק לסוכנויות המודיעין מידע על אנשים שרוצים את השם היטלר או משהו בסגנון".
"טוב, גאון שלי, את רוצה סוכריה? בי תהום הפליאה ויצץ המורא", אגריפה נראה משועשע כמעט.
"די עם הקישוטים, שים לב למספרים. ליד צ'ינגיס חאן הישן יש לנו כמה עשרות מליונים. ליד צ'ינגיס חאן החדש ארבעה".
אגריפה, שהתאכזב כל פעם מחדש לראות עד כמה הילדה הזאת לא משכילה, עילגת וחסרת חוש הומור נאנח בקול, פיהק ואמר "וזה פשוט נפלא כי?"
"כי אף שירות מודיעין לא הולך לעקוב אחרי כמה עשרות מליוני אנשים. צ'ינגיס חאן הישן זייף את המספרים האלה כדי להפוך את השם למשהו לא מיוחד, שאף אחד לא יעקוב אחריו. החדש לא טורח, או לא יודע לעשות את זה. אתה מוכן לסוף הדרמטי?" בלי לחכות לתשובה הציגה פליסיה בתנועת יד את אוסף הטקסטים האחרון שלה.
"אלה שגיאות הקלדה מצ'ינגיס חאן המוקדם. לחדש אין שגיאת כתיב אחת - ואתה יודע למה? כי צ'ינגיס חאן החדש כותב בממשק מחשבתי."
"צ'ינגיס חאן הישן היה חתיכת זקן חכם" מלמל אגריפה.
"והחדש הוא מה שאתה קורא פחז כמים" השלימה פליסיה, עצמה את עיניה, קימטה את מצחה ואפה וחייכה חיוך קטן של ניצחון או שמחה. אגריפה ברזאני שמח גם הוא למראה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה