יום שני, 23 בינואר 2012

פרק 15 - זכר צדיק לברכה

"אגריפה", ראשה של פליסיה בן שבת הציץ מבעד לדלת.
"
כן" השיב קול מופתע. פליסיה בן שבת יצאה מהמשרד שלה על מנת לדבר פנים אל פנים עם מישהו. זה לא קרה מאז התחילה לעבוד עבור לייף אנטרפרייז
"למה קוראים לך בשם המוזר הזה?" 
"את בכוח רוצה שאומר לך משהו על בורות ומורדים?" 
"אל תהיה אידיוט, אגריפה, אני יודעת מה מקור השם, זה הנכד של הורדוס, שגדל ברומא יחד עם דרוסוס הבן של טיבריוס קיסר". 
אגריפה החל לענות - "אל תפסיק אותי באמצע, הוא הלווה כספים ממי שרק אפשר ולא החזיר אף פעם, היה מפונק, מושחת וטיפש, כמו כל פוליטיקאי רומי ממוצע והשאלה הגדולה היא, למה קוראים לך על שמו?" 
אגריפה חייך חיוך קטן שעצבן מאוד את פליסיה
"זה לא האגריפה הנכון, עם הארץ, זה אגריפה אחר, אחד שעל שמו נקרא האגריפה האידיוט שעליו סיפרת לי. מרקוס ויפסניוס אגריפה, מי שהיה שווה בכוחו לאוגוסטוס, ושירת את העם הרומאי במשך עשרות שנים, אך לא ביקש לו דבר זולת הזכות לשרת את הציבור. הוא היה אציל מהסוג הישן, כשעוד היתה רפובליקה, כשהכבוד הגדול ביותר היה הזכות לשאת במשרה ציבורית לטובת העם כולו. זה האגריפה שההורים שלי חשבו עליו. ואם רצית לדעת למה יש לי שם רומאי, בשביל זה תצטרכי לשאול את אמא שלי, היא היתה בעניין של הרפובליקה הרומית ההיא. "מרים ברזאני" חברת הסגל האחרונה של החוג להיסטוריה באוניברסיטת באר שבע. אחרי שהיא יצאה לפנסיה מוקדמת, סגרו את החוג. אף אחד לא רצה ללמוד". 
פליסיה הרגישה כאילו מישהו שפך לה מי קרח בפרצוף. היא היתה בטוחה שתפתיע את אגריפה בהשכלה שהספיקה לרכוש תוך כדי גילוי מכמניו של צ'ינגיס חאן, והנה הוא שוב לועג לבורות שלה
"באמת סליחה שאני לא יודעת הכל" פליסיה הקשיחה פרצוף ועמדה לצאת
"הי, לא התכוונתי לגעור בך, חזרי בבקשה
הראש הבן-שבתי, צר, לבן ועטור צמה שחורה שב של עקביו וחזר להביט מעבר לחריץ הדלת
"פשוט ביליתי את כל הילדות שלי מהגן ועד סוף התיכון בלנסות לא להתייחס לכל הדרעקים שצחקו על השם שלי
"למה, הם צחקו על השם שלך במיוחד?" 
"את צעירה וחיה בעולם טוב יותר עכשיו, כולם מקבלים איזה חלק מהלעג לשמות, יש שוויון, אבל אז, אם השם שלך היה קצת שונה לא היית עובר תחת הרדאר
פליסיה לא הבינה בדיוק מהו רדאר ולמה צריך לעבור מתחתיו, היא גם לא ידעה מה משמעות הביטוי "דרעקיםאבל הבינה את הטון והנהנה
"בכל מקרה, אגריפה,סיימתי את הפרופיל של ידידנו צ'ינגיס המקורי מספר 1. דרך אגב, השם שלך מוצא חן בעיני, הוא מקרין עוצמה"
הראש נעלם שוב, פליסיה לא ידעה למה אמרה את המשפט האחרון ופניה בערו בעודה הולכת מהר ככל שניתן בלי לרוץ בחזרה למשרדה. היא התפללה לאלוהי הטמטום שיציל אותה מהמבוכה שבלהתמודד עם האמירה הזו. אגריפה היה חד מספיק כדי לנעוץ בה צלצלים משוננים ולסובב אותם, היא לא תכננה לחשוף אליו את הממשק הזה שלה, זה שאומר דברים שאינם קשורים לעבודה, והנה מה שקורה כשהתכנון נעלם.
אגריפה ישב וחשב. הוא נראה זקן מאוד, זקן משישים ושתים שנותיו. ירדה עליו תחושה נוראה של אסון. הוא שתה עוד כוס של משהו שהמכונה אמרה לו שהוא קפה, התיישר במושבו ותכנן את אחר הצהרים הקרוב. זאת המשימה האחרונה שלו בשירות הציבור. כמו אגריפה גם הוא שאף לפרוש מבלי לבקש לעצמו גדולה, שלטון או כל דבר אחר. מצד שני, הרגיש שאחת היא מה עשה עד עתה, כשלון במשימה הזו יוסיף אותו לדפי ההיסטוריה בצד הלא נכון שלה. הוא לא אהב את סיכויי ההצלחה ועוד יותר לא אהב

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה