בכל יום היתה לילה אחמטובה מסיימת לנקות את המטבח בביתו של אבנעזר מארנהוף ויוצאת.
אבנעזר עצמו מעולם לא ידע לאן היא יוצאת ומה היא עושה בצאתה. מעולם לא ביקשה ממנו כסף, מעולם לא נעדרה מהבית יותר מהזמן שנדרש לאבנעזר לצאת, לשבת בבית הקפה פאסו רובלס, ללכת לספריה ברחוב מורומבי ולקרוא ספר נוער מתורגם כלשהו בפורטוגזית (הוא היה עכשיו באמצע "שלושת המוסקטרים" וחשב לוותר), ללכת לברכת השחיה ברחוב סנטו אמארו לשיעור שחיה ולחזור הביתה. כל הטיול היה לוקח לו שש שעות. הוא היה הולך בכל מזג אויר ובכל מצב גופני. זה היה יום העבודה שלו ובשובו תמיד היתה לילה אחמטוב בבית.
בכל יום חשב על מה שאמרה לו לילה בפגישתם הראשונה - שהוא יאהב אותה אחרי חצי שנה. שנה וחצי עברו והוא היה יכול להודות בפני עצמו בפה מלא שהוא אוהב את האישה הזו. הם לא היו זוג במובן המקובל של המילה, הם אפילו לא ישנו יחד, אבל משהו בה קשר אותו כל כך חזק לבית, שהיה מרגיש כאב פיזי כשהיה מאחר הביתה. הוא היה נמשך בעבותות מאיפה שהיה לכיוון הבית, בלי לכוון או לחשוב, רגליו נשאו אותו לבית. וכשהיה בבית, בילה את זמנו בתשומת לב מלאה, חדה, עירנית וסקרנית. בציפיה למילים הספורות שתגיד, כמו "אתה זקן מבחוץ, אבל פה בפנים אתה גוויה" או "אתה חושב גברים יש להם משהו בין רגלים? אני מסתובבת הרבה בעולם ואין גבר אחד, הם כולם בחורות מה יש להם בין רגלים זה צינור בשביל להשתין בעמידה". אחרי משפטים כאלה היתה לילה פורצת בצחוק רועם וטופחת לאבנעזר על גבו. אלה היו יוצאי הדופן, נדיר היה לראות את לילה מחייכת או צוחקת. שמחה התבטאה אצלה בעיקר בעצימת עיניים וקימוט האף. לא היתה הבעת פנים בעולם כולו שמצאה חן בעיני אבנעזר יותר מזו. ולא היה לו מושג מה משמח את האישה הזו. נראה שזה היה ענין אקראי.
באחד באוגוסט 2025 משהו השתנה. בבוקרו של אותו יום ביקשה ממנו לילה במבוכה מופגנת, כמעט בבושה, אם יוכל להלוות לה חמשת אלפים ריאל.
"בטח, למה את צריכה אותם?"
"אתה לומד עוד יומים. בינתיים לילה עבד שלך, חייבת לך כסף"
אבנעזר משך בכתפיו, חמשת אלפים ריאל היו הרבה כסף מצד אחד, ומצד שני הוא היה נותן ללילה פי עשרה מזה בחפץ לב. בשובו הביתה באותו היום לילה נעדרה. גם ביום שלמחרת לא באה. יומים עברו ואבנעזר לא למד את סיבת ההלוואה. אחרי שלושה ימים החל אבנעזר לדאוג.
הדבר הראשון ששאל אותו סמל תחנת המשטרה ברחוב דה מוקה הוא מספר הלייף מטר של הנעדרת. אבנעזר לא ידע מה לומר, הוא לא חשב שיש לה לייף מטר. הדבר השני שאמר לו סמל המשטרה אחרי שהתבררו נסיבות האירוע ומצב היכרותם של השנים הוא שיבדוק אם כל חפצי הערך בבית שלו נמצאים ויחזור אליו.
אבנעזר התעצבן, אבל סמל המשטרה הבהיר לו שכדאי מאוד שיבדוק, כי אם היא גנבה לו משהו, יהיה קל יותר לאתר אותה. כמעט לכל חפץ שהיה שווה משהו היה משדר שנועד לאתר אותו או לספק שירותי תמיכה מרחוק. מטלוויזיות ומכונות כביסה ועד לטבעות. אם לילה נושאת עליה משהו יקר ערך, ניתן לאתר אותה. לייף מטר היה כמובן עדיף, היות שניתן היה להוציא שבבים ומשדרים בקלות רבה מחפצים, גופיהם של בני אדם היו פחות נוחים לפעולות כאלה, ביחוד מאז שהוכנסה האזעקה השקטה שהקפיצה הודעה במסופי המשטרה על כל לייף מטר שנעשה נסיון להוציאו מגוף הנושא או שנתוני הלייף מטר הצביעו על מצוקה.
בלית ברירה הלך אבנעזר מארנהוף לחפש בדירתו. הדבר היחיד שחסר היה השבב 20G שקיבל לכבוד פרישתו. כשהסביר לסמל מהו אותו שבב שקיבל ומדוע, קם הסמל וחיבק אותו.
"אתה צריך לקבל פרס נובל לפחות, חבר. אתה חיסלת לבד חצי מהפשע בסאו פאולו". הסמל לא בזבז זמן ותוך כמה שעות כל שוטר בסאו פאולו חיפש אישה שתאמה את תיאורה של לילה אחמטוב.
חמישה ימים אחר כך, בתשעה באוגוסט 2025 נתגלתה גופתה של לילה אחמטוב ליד אחד העמודים של גשר לוס אימגרנטס, לחופו של האוקיאנוס האטלנטי.
הידיעה על מציאת הנעדרת חלקה את הכותרת של "אדמנטינה" עם הידיעה על הכנסת שיעורי האזנה למוזיקה קלאסית לתוך תכנית לימודי החובה בברזיל החל מכיתה א' ועד כיתה י"ב
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה