יום חמישי, 29 בדצמבר 2011

פרק 9 - הוי האומרים לרע טוב ולטוב רע

פליסיה עצרה את עצמה מלצחוק בקול רם. זה בדיוק מה שהיא רצתה לעשות עם המחתרת השניה. לעוור את לייף אנטרפרייז. 
בכל העולם כולו היו חמש מדינות בלבד שהחזיקו צבא סדיר. בשנת 2030 נחתם החוזה הראשון בין חברת "לייף אנטרפרייז" לבין אוסטרליה. על פי החוזה מתחייבת חברת לייף אנטרפרייז לספק לממשלת אוסטרליה מידע על כל נושא לייף מטר שאינו אזרח אוסטרלי במרחק של 100 קילומטר מגבולותיה. בנוסף, חברת לייף מטר תחזיק אמצעים להרחקת כל מי שממשלת אוסטרליה מצביעה עליו כאיום ואינו אזרח אוסטרלי. בתמורה שילמה ממשלת אוסטרליה לחברת לייף אנטרפרייז כרבע מהוצאתה השנתית על ביטחון. כמה שנים אחר כך, לאחר שלייף אנטרפרייז הוכיחה את עצמה כמגן יעיל, פורק צבא אוסטרליה והכסף שהתפנה הופנה לחינוך, בריאות ורווחה.
הצלחת המודל האוסטרלי עודדה את מדינות אירופה ודרום אמריקה, קנדה ויפן לחתום חוזים דומים לאלה.מזכ"ל האו"ם הגדיל לעשות וכופף את ידי מדינות אפריקה בהתנותו סיוע חירום בחתימת חוזים כאלה. מדינות ערב הצטרפו בהיסוס רב אחרי שאזרחיהן איימו בהפלת המשטרים. 
סין, רוסיה, ארצות הברית, צפון קוריאה וישראל נשארו המדינות היחידות בעולם שהחזיקו צבא. באופן אירוני, צבאה של לייף אנטרפרייז היה חזק מכל הצבאות האלה גם יחד מאחר שנהנה מבסיסים זמינים בכל רחבי העולם, היה מצויד במיטב הטכנולוגיה ומפקדיו היו הטובים ביותר שניתן למצוא. קצינים מצטיינים בצבא הרוסי מיהרו לעזוב את ארצם ולשרת כקצינים בלייף אנטרפרייז, עם משכורת טובה בהרבה ותנאים מעולים. למרות שסין הנהיגה עונש מוות אכזרי במיוחד לחיילים שערקו לשורות לייף אנטרפרייז, היה הסחף גדול מכדי לעצרו וסין מצאה את עצמה ללא כוחות מיוחדים ראויים לשמם.   
פליסיה בן שבת ראתה, כנערה בת שתים עשרה, את כל הסחף הזה ויאושה לא ידע גבול. הרע מנצח וכולם שמחים, איך זה יתכן? האם היא היחידה שמשוכנעת שמעכשיו יכתיב תאגיד יחיד את המציאות לכל העולם? אמנם, היא חיה בישראל, אבל מה יכולה ישראל הקטנה לעשות מול תאגיד מרושע וכלל עולמי כזה? אביה, עמרם, ניסה לצנן את הלהט שלה, אחרי הכל, הוא עבד בסניף לייף אנטרפרייז בארץ והראה לה את רשימת ערכי הארגון שחור על גבי לבן: "מטרתנו היא לפתח חברה בטוחה, נוחה ומיטיבה עם חבריה". אין כאן שום דבר על כיבוש העולם או מעקב מתמיד אחרי אזרחים תמימים, פליסיה.
אמה, מזל, לא התאפקה ונכנסה לשיחה, פליסיה כל כך שנאה לשמוע את הקול הזה, שתמיד היה חסר סבלנות כלפי החשדנות שלה. "סבתא שלך, אורטל, היתה קופאית בסופר מרקט. אני, הבת שלה, נשרתי מבית הספר,   וגם אני הפכתי לקופאית בסופר. ואז ביטלו את התפקיד הזה, כי איזה חבר של אבא שלך המציא תכנה שפשוט מקשרת בין הלייף מטר לחשבון בנק. אין גניבות, אין מוכרות, אין קופאיות. פשוט בוא וקח. זהו. את היית בכיתה ג' כשפיטרו אותי. את יודעת מה לייף אנטרפרריז עשתה איתנו? כל הקופאיות והמוכרות שבבת אחת לא היה צריך אותן? היו יכולים לזרוק אותנו לכלבים. במקום זה מה עשו? "
פליסיה נאנחה, "הם לקחו אתכן להכשרה של שנה כולל שכר על חשבונם"
"בדיוק, ומה אמא שלך עושה עכשיו? אמא שלך הפכה מקופאית לאוצרת, אמא שלך מתעסקת באומנות, אמא שלך, מזל בן שבת, שסבתא שלה ואמא שלה והיא היו קופאיות בסופר, היא היום מומחית לאמנות. למי קראו כדי לבדוק אם סדרה שלמה של ציורים של גויה במוזיאון הפראדו במדריד היא זיוף? לי ....
וככה זה המשיך והמשיך כל פעם.
פליסיה התנערה מתחושת השמחה. המטרה היא לצאת מכאן. שצ'ינגיס חאן יעשה כבר את העבודה ויפיל אותם.
"מה אתה רוצה שאעשה?"
"בקצרה, את צריכה ללכת לשם ולהיות העינים שלנו. במידה ותידרשי לפעול, גם לפעול."
"אני נראית לך כמו מתחזה טובה?"
"האמת שכן, את די אמינה כטיפוס שוליים ואין לך לייף מטר"
"אני פחות טיפשה ממה שאתה חושב, איך תעקבו אחרי?"
"אנחנו פחות טיפשים ממה שאת חושבת, איך תשיגי אוכל בחוץ בלי לייף מטר?, איך תסעי? איך תשיגי מידע? נכון לכרגע, את חסרת אונים בחוץ בדיוק כמו בכלא"
"אז לא תעקבו אחרי?"
"לא"
"יופי, מתי מתחילים?"
"לפני כמה חודשים, נמשיך מאיפה שהפסקנו - ממחר תלמדי קצת על מכשירי תקשורת חוטיים ואיך משתמשים בהם. בינתיים תישני בפנימיה שלנו"

     

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה