מסיבת הפרידה של אבנעזר מארנהוף כץ מעבודתו התרחשה בנוכחות ליו צ'אן ומזכירתו. המזכירה הושיטה לאבנעזר גוש פלסטי שקוף שבתוכו היה שבב זעיר. על גוש הפלסטיק נחרט הכיתוב "לאבנעזר מארנהוף כץ, על תרומתך לקידום האנושות, אנו גאים להגיש לך את שבב 20G בברכה, צוות לייף מטר".
אבנעזר חייך. חיוכו של אבנעזר נתן למסתכל בו את הרושם של כאב שיניים לא ברור. מקור חיוכו של אבנעזר היה הכיתוב. הוא כלל מעין בדיחה על כל האנשים שלא הבינו את דרך המספור שלו, פועלי הייצור שמיספרו את השבבים לא ידעו שבבסיס הקסהדצימלי המספר שבא אחרי 20F הוא 210 ומיספרו את השבב הבא כ- 20G. המזכירה וליו צ'אן לחצו את ידו של אבנעזר ויצאו מן המשרד. אבנעזר אסף זוג אזניות, החזיר את המחשב שלו למחלקת התמיכה ויצא.
מלוא כובד משקלה של החלטתו נפל עליו למחרת היום. הוא יצא באופן מוכני מדירתו לכיוון המשרד ואז הכתה בו הידיעה שהוא לא הולך לשום מקום. הוא שאל את עצמו שוב מדוע החליט לפרוש ולא הצליח לספק תשובה מניחה את הדעת. מצד שני, ליבו לא מלאו להחזיר בושת פניו אל המשרד ולהתחנן על נפשו בפני ההנהלה.
ובכן מה עכשיו?
אבנעזר ישב בבית הקפה "פאסו רובלס" ליד המרכז האוניברסיטאי לאומנויות ברחוב ריו גראנדה. תחילה גילה שהוא אינו דובר פורטוגזית ולאחר מכן גילה שאין ברשותו מחשב. הוא היה חסר תועלת וכיוון באופן קיצוני יותר ממה שחשב.
שעה לאחר מכן עדין ישב בבית הקפה, מול פרוסת עוגה שלא נגע בה ומול דף חלק ואחז בידו עט.
על הדף נרשמו שלוש מילים בשלוש שורות ממוספרות:
0) פורטוגזית.
1) שחיה.
2) מוזיקה.
אבנעזר לא ידע כיצד ייגש לאף אחת מהמטלות האלה. עם זאת, הוא הרגיש עצמו עשרות מונים טוב יותר מאשר לפני שעה.
בימים הבאים הצליח אבנעזר לרכוש לו מחשב, לשמוע כמויות עצומות של מוזיקה באינטרנט, ולעבור שיעור ראשון בפורטוגזית. שלושה שבועות לאחר מכן הוא עדין התחיל כל יום ב"פאסו רובלס", מול דף חלק ועט וכתב לו משימות לאותו היום. חיש מהר גילה עולם שלם של משימות קטנות שניתן היה לרשום על דף ולמחוק אחת אחרי השניה. עולם שלם כמנהגו נהג. שלושה חודשים לאחר מכן היה אבנעזר מסוגל לקרוא קטעי עיתונות קצרים בפורטוגזית, להסביר היטב מדוע אינו אוהב מוזיקת רוק ומדוע "ניו יורק ניו יורק" של פרק סינטרה ו "ביכתוב איסמכ יא חביבי" של פיירוז הם פיסגת היצירה ומעל לכל, לשחות מאתיים מטר חתירה בלי לעצור באמצע.
מאה ושמונה יום אל תוך הפנסיה שלו, בשבתו לקפה הבוקר, ניחת לפתע גוף זר וכבד אל הכסא שמול שולחנו הקבוע בפאסו רובלס.
"אתה להיות לבד" אמר קול כבד ואדמתי באנגלית רצוצה.
אבנעזר הרים את עיניו בחוסר הבנה מוחלט.
"אתה רוצה אישה" אמר שוב הקול שהיה מחובר לפרצוף רחב ולבן, עיניים חומות ועצמות לחיים בולטות.
אבנעזר ניסה להוציא משהו מפיו אך לא היה מסוגל.
"אני ללכת אליך הביתה לבשל עכשיו, יש לך עינים טובות, אתה לא להרביץ. תן לי מפתח".
אבנעזר הוציא יד מכיס מכנסיו ונתן לקול ולפרצוף, שהיו מחוברים לגוף רחב וחסון, את מפתח דירתו.
"אתה אוהב אותי בעוד חצי שנה, לא עכשיו". אמר הקול. הפרצוף הסתובב וגילה צמה שחורה חלקה עבה וארוכה.
אבנעזר המשיך בשגרת יומו כרגיל. כשחזר הביתה הופתע למצוא בו את הקול הפרצוף הגוף והצמה. יד רחבה הושטה אליו ואמרה לו "לילה אחמטוב, זה שם שלי, אתה מה?"
אבנעזר עדין לא הוציא מילה. זה היה מעל לכוחותיו. הוא עמד ובהה בתופעה הזאת שנדמה שהכתה שורשים בבית שחשב שהיה שלו.
"יש לך כסף, לא משנה, אתה עדין להיות איש פשוט, אתה מלמד אותי שפה שלך מחר".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה