פליסיה פלטה "כן" שנשמע כמעט נלהב.
לא חסר לה אור שמש במיוחד, גם לא חופש ומרחב, האוכל בבית הכלא היה סביר ואפילו המקלחות הקרות בכיור קטן לא יאשו אותה. אבל קפה לא היה שם. בשבוע הראשון לכליאתה היתה תופסת את ראשה היטב בין שתי ברכים על מנת להקל על הכאבים. אחר כך פחתו הכאבים ונשארה רק העייפות. לבסוף הלכה העייפות ונשאר רק זיכרון רחוק וגעגוע לריח, לטעם המר.
אגריפה יצא וחזר אחרי כמה דקות עם שתי כוסות קרטון. הריח והטעם החליאו את פליסיה. היא הניחה את הכוס בשאט נפש על השולחן.
"שוק הקפה התמוטט במאי 2047, לפני שנתים בדיוק" אמר אגריפה, "ברזיל וויטנאם, החליטו להטיל מכסות ייצור על קפה על מנת להעלות את המחיר. התוצאה המיידית היתה עליה של חמש מאות אחוז במחיר הקפה ביוני וביולי. מחיר ליברה אחת של קפה בבורסת הסחורות של לונדון עמד על עשרים דולר. באוגוסט צללו מכירות הקפה עד לחמש טונות בודדות בכל העולם כולו. יצרניות הקפה החזיקו בעמדתן הקשוחה לגבי מכסות עד מרץ 2048, שבו החליטה ברזיל לצמצם את שטחי הגידול לטובת ייצור אנרגיה ביולוגית. וייטנאם הצטרפה ליוזמה, הודו לא פיגרה וייצור פולי הקפה בעולם הצטמצם בשמונים אחוז. כדאי שתתרגלי, כי אי אפשר להשיג כוס קפה אם את לא נמצאת ליד נמל מרכזי בעולם.
פליסיה בודאי נראתה מיואשת ומרוטה, כי אגריפה חייך אליה חיוך מנחם של שותפים לצרה.
"ועכשיו לעבודה, שמעת פעם על צ'ינגיס חאן"?
"מי?"
"שכחתי, את מורדת, אתם מתנועת הטמטום-"
"תנועת הבחירה, אנחנו בחרנו שלא להשתעבד למידע המסונן והמעוות שהשלטונות נותנים לנו"
"לטובת איזה אמת?, יש לכם מידע חלופי, אמיתי יותר?" אגריפה הניף את ידו בבוז, "חשבתי שאת קצת יותר חכמה מזה".
פליסיה נזכרה מיד בבית הכנסת, באביה, עמרם, ובשיחה שניהלו בשעה שחזרו משם בערב שבת אחד, כשהיתה בת שמונה עשרה.
"לבת של סלים יש קונצרט ביום ראשון, היא באה עם הפילהרמונית של ברלין"
"יופי אבא"
"הבן שלו עוד מעט מסיים את הספר החדש"
"כל הכבוד לו"
"זוכרת את הבת של יוסף חיים?, אז היא כבר סיימה באקדמיה לאומנות, היא ציירת"
"מאוד מרשים"
"נו, פליסיה, מה איתך? תראי איך הילדים של כולם מוצלחים ואת בקושי יודעת לקרוא עברית, מתי תקחי את עצמך בידים?"
"אבא, זה הכל מה שמלעיטים אותנו, כמו שעשו פעם לאווזים ותרנגולות. איזה אידיוט עושה מחקר ביולוגי, מוצא כמה סטטיסטיקות בלייף מטר, מראה התאמה והופ! המדינה מחליטה שממחר כולם צריכים ללמוד האזנה למוזיקה קלאסית או ליטוף חגבים"
"פליסיה, את מדברת כמו ילדה קטנה ששטפו לה את המוח. לא משנה מה רוצה הממשלה, מה את רוצה? מה מעניין אותך?"
"הלייף מטר אבא"
"יופי, אז למה את לא לומדת הנדסת מחשבים או אלקטרוניקה? אין בזה בושה. הלייף מטר גירסה 12 יכול להיות פרי התכנון שלך"
"הלייף מטר, אבא, הוא כלי לשליטה בהמונים, ואני מתכוונת להרוס אותו ולשחרר את כל בני האדם"
"פליסיה, די עם השטויות, את אפילו לא יכולה לקרוא את מסמך הארכיטקטורה שלו או הוראות הההפעלה ואני לא אתחיל בכלל לדבר על העובדה שזה פלילי בכל מדינה על כדור הארץ"
פליסיה חשה את פניה מתחממים. אבא טעה, היא כתבה שלושה מאמרים גאוניים ממש. אבל היא עדין לא ידעה לקרוא את הוראות ההפעלה ואף אחד לא התרגש מקטע הקוד פורץ הדרך שלה.
אגריפה פרץ את מחשבותיה.
"לא משנה, אני אדלג. יש איזה בחור, קורא לעצמו צ'ינגיס חאן, הווא מיסך לנו שטח עצום בערבות מונגוליה".
אגריפה החווה בידו וותמונת לווין הופיעה על קיר המשרד. באמצע התמונה היה מין כתם שחור שנדמה שהורכב מכמה עיגולים זה על גבי זה.
"אנחנו לא מקבלים משם שום צורה של תקשורת. שלחנו לשם גדוד לפני חודש. איבדנו איתם קשר, אף אחד לא חזר".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה