אבנעזר מארנהוף כץ ישב בבית הקפה פאסו רובלס. מאז שזיהה אותו שוטר המקוף, הוא הפך לידוען בכמה מקומות. השוטר טרח להצבע עליו בכל הזדמנות בתור מי שהמציא את הלייף מטר. פעם אחת הופיע עם השוטר בפאסו רובלס כדי להראות לו היכן פגש לראשונה את לילה אחמטובה. השוטר טרח להסביר לכל באי בית הקפה את מעלותיו של האורח הקבוע והשתקן ומאז טרחו המלצריות להביא לו מיני מתיקה קטנים יחד עם הקפה, על חשבון הבית כמובן. לזכותן של המלצריות זקף אבנעזר את העובדה שפרט לכך לא הציקו לו בשום צורה.
חקר הרצח לא התקדם לשום מקום. לא היו עקבות, לא חשודים ולא אינטרס לפתרון הפרשה. נדמה שלילה אחמטובה היתה נפש בודדה. לא היו לה קרובים בברזיל, והיא נכנסה כתיירת אל המדינה ומאז פקיעת תוקף ויזת התייר שלה נחשבה למהגרת בלתי חוקית. המשטרה מצאה את הדברים הבאים:
1. לילה אחמטובה נולדה וגדלה בקזחסטן.
2. יש לה בת בשם ג'מילה, שכרגע היא בת 17 והוכרזה נעדרת לפני כשנתים.
גם פרטים אלה הושגו אחרי שאבנעזר מארנהוף ביקש במפגיע ממפקד המחוז ליצור קשר עם האינטרפול. יותר מכך לא אבתה משטרת סאו פאולו לעשות למען המושיע הגדול- ממציא הלייף מטר.
היום, כמו בכל יום אחר בשבועים האחרונים, ישב אבנעזר בבית הקפה וניסה לשרבט על נייר את רשימת המשימות שלו. זה תמיד התחיל בשלוש שורות:
1. למצוא את מי שרצח את לילה.
2. לגרום לו לסבול הרבה.
3. להחזיר את לילה לחיים.
כמו בכל בוקר בשבועים האחרונים, שורות אלה נמחקו לאחר מחשבה מעמיקה והכרה בכך שאינן משימות קטנות בנות ביצוע. בכל יום אלו היו שלוש השורות היחידות שנכתבו. אבנעזר היה קם לאחר המחיקה, משלם את החשבון ויוצא בחזרה לביתו. באין לילה שתבשל מטעמים שאין להם שם אבל יש להם ריח וחיים משל עצמם, הוא חזר לתפריט האהוב עליו: כמה מינים של נקניקים, מיונז, עגבניה ולחם פרוס.
היום היה שונה. שלוש השורות נמחקו, אבנעזר לא קם. הוא כתב:
4. לעשות משהו יפה ללילה.
ואחר כך באו עשרות אפשרויות ממצבה גדולה, פארק או מלגה ועד הלחנת יצירה. כל האפשרויות נמחקו ולבסוף נשארה אחת, שהמציץ, לו קרא, לא היה מצליח להבין:
- רגעים שאינם.
אבנעזר קם, שילם את החשבון ויצא כמו בכל יום בשבועים האחרונים. המלצרית, בחוש של מלצריות, חייכה אליו את החיוך שאומר "ידעתי שתתגבר על זה, ברוך הבא בחזרה לחיים".
בעשרים ואחת במאי 2026, הוציאה חברת אבטחת התוכנה "סייף-גארד" התראה על וירוס, שכנראה פעיל כבר כמה חודשים לפחות. לא היה שום מידע על דרך פעולת הוירוס, חשדו שהוא עובר דרך קובץ מוזיקה, אך לא ידעו לומר איזה קובץ או כיצד חודר הוירוס את מנגנוני האבטחה של מערכות ההפעלה. הדבר היחיד שידעו לספר הוא, מה עושה הוירוס. הוירוס מחפש על המחשב קבצי מוזיקה מסוימים, ומחריב שניות מסויימות בהן. כדוגמה הביאה החברה את השיר "ניו יורק ניו יורק" של פרנק סינטרה. לאחר בדיקה מדוקדקת נמצא שכל העותקים הקיימים של השיר, חסרים כמה שניות שבהן נשמע רעש רקע במקום פרנק סינטרה שמרעים בשיא קולו מעל כלי הנשיפה את המשפט:
and find I'm A number one, top of the list, king of the hill..
כמה שבועות אחר כך נמצא שלפחות חמישה שירים נפגעו פגיעה אנושה כזו על ידי הוירוס. נשיא ארצות הברית הכריז במסיבת עיתונאים שהוירוס הזה הוא לא פחות מ "פשע כנגד האנושות" ו "הרס מכוון חסר בושה של אוצרות התרבות האנושית". עותקים מקוריים, ללא הפרעות, של השירים המושחתים הפכו למצרך המבוקש ביותר בעולם, בעיקר בגלל העובדה שההיצע היה אפס עגול. תאוריות הקשר פרחו ואתרי החדשות ראיינו את כל מי שרק אפשר בנושא. באוגוסט 2026 שככה כל המהומה סביב לוירוס, אחרי שאנשים פשוט התרגלו לחיות עם כמה שניות הרוסות של חלק מהשירים שלהם. הדבר הבא שהכה את העולם בתדהמה היה הצגת ממשק המחשבה של הלייף מטר. עולם המחשוב נהפך על פיו ולאף אחד לא היה זמן לעסוק בספקולציות על מפתחים של וירוס שלא עושה כלום.
המחשב הראשון מתוצרת "אינטל" שהשתמש בממשק מחשבה היה מסך דקיק. וזהו. הלייף מטר, וחיישן מקביל במחשב עשו את עבודת התקשורת בין המוח לבין מערכת ההפעלה. אחרי אימון של כמה שבועות, הן למעבד והן למשתמש, יכול היה המשתמש הממוצע לכתוב מסמך, לגלוש באינטרנט, לפתוח ולסגור קבצים ואפילו לשלוט במשחק פשוט. מכירותיו של "טלפאת", המחשב עם ממשק המחשבה שברו באותם שלהי הקיץ את כל שיאי המכירות של כל סחורה אפשרית על כדור הארץ.
חקר הרצח לא התקדם לשום מקום. לא היו עקבות, לא חשודים ולא אינטרס לפתרון הפרשה. נדמה שלילה אחמטובה היתה נפש בודדה. לא היו לה קרובים בברזיל, והיא נכנסה כתיירת אל המדינה ומאז פקיעת תוקף ויזת התייר שלה נחשבה למהגרת בלתי חוקית. המשטרה מצאה את הדברים הבאים:
1. לילה אחמטובה נולדה וגדלה בקזחסטן.
2. יש לה בת בשם ג'מילה, שכרגע היא בת 17 והוכרזה נעדרת לפני כשנתים.
גם פרטים אלה הושגו אחרי שאבנעזר מארנהוף ביקש במפגיע ממפקד המחוז ליצור קשר עם האינטרפול. יותר מכך לא אבתה משטרת סאו פאולו לעשות למען המושיע הגדול- ממציא הלייף מטר.
היום, כמו בכל יום אחר בשבועים האחרונים, ישב אבנעזר בבית הקפה וניסה לשרבט על נייר את רשימת המשימות שלו. זה תמיד התחיל בשלוש שורות:
1. למצוא את מי שרצח את לילה.
2. לגרום לו לסבול הרבה.
3. להחזיר את לילה לחיים.
כמו בכל בוקר בשבועים האחרונים, שורות אלה נמחקו לאחר מחשבה מעמיקה והכרה בכך שאינן משימות קטנות בנות ביצוע. בכל יום אלו היו שלוש השורות היחידות שנכתבו. אבנעזר היה קם לאחר המחיקה, משלם את החשבון ויוצא בחזרה לביתו. באין לילה שתבשל מטעמים שאין להם שם אבל יש להם ריח וחיים משל עצמם, הוא חזר לתפריט האהוב עליו: כמה מינים של נקניקים, מיונז, עגבניה ולחם פרוס.
היום היה שונה. שלוש השורות נמחקו, אבנעזר לא קם. הוא כתב:
4. לעשות משהו יפה ללילה.
ואחר כך באו עשרות אפשרויות ממצבה גדולה, פארק או מלגה ועד הלחנת יצירה. כל האפשרויות נמחקו ולבסוף נשארה אחת, שהמציץ, לו קרא, לא היה מצליח להבין:
- רגעים שאינם.
אבנעזר קם, שילם את החשבון ויצא כמו בכל יום בשבועים האחרונים. המלצרית, בחוש של מלצריות, חייכה אליו את החיוך שאומר "ידעתי שתתגבר על זה, ברוך הבא בחזרה לחיים".
בעשרים ואחת במאי 2026, הוציאה חברת אבטחת התוכנה "סייף-גארד" התראה על וירוס, שכנראה פעיל כבר כמה חודשים לפחות. לא היה שום מידע על דרך פעולת הוירוס, חשדו שהוא עובר דרך קובץ מוזיקה, אך לא ידעו לומר איזה קובץ או כיצד חודר הוירוס את מנגנוני האבטחה של מערכות ההפעלה. הדבר היחיד שידעו לספר הוא, מה עושה הוירוס. הוירוס מחפש על המחשב קבצי מוזיקה מסוימים, ומחריב שניות מסויימות בהן. כדוגמה הביאה החברה את השיר "ניו יורק ניו יורק" של פרנק סינטרה. לאחר בדיקה מדוקדקת נמצא שכל העותקים הקיימים של השיר, חסרים כמה שניות שבהן נשמע רעש רקע במקום פרנק סינטרה שמרעים בשיא קולו מעל כלי הנשיפה את המשפט:
and find I'm A number one, top of the list, king of the hill..
כמה שבועות אחר כך נמצא שלפחות חמישה שירים נפגעו פגיעה אנושה כזו על ידי הוירוס. נשיא ארצות הברית הכריז במסיבת עיתונאים שהוירוס הזה הוא לא פחות מ "פשע כנגד האנושות" ו "הרס מכוון חסר בושה של אוצרות התרבות האנושית". עותקים מקוריים, ללא הפרעות, של השירים המושחתים הפכו למצרך המבוקש ביותר בעולם, בעיקר בגלל העובדה שההיצע היה אפס עגול. תאוריות הקשר פרחו ואתרי החדשות ראיינו את כל מי שרק אפשר בנושא. באוגוסט 2026 שככה כל המהומה סביב לוירוס, אחרי שאנשים פשוט התרגלו לחיות עם כמה שניות הרוסות של חלק מהשירים שלהם. הדבר הבא שהכה את העולם בתדהמה היה הצגת ממשק המחשבה של הלייף מטר. עולם המחשוב נהפך על פיו ולאף אחד לא היה זמן לעסוק בספקולציות על מפתחים של וירוס שלא עושה כלום.
המחשב הראשון מתוצרת "אינטל" שהשתמש בממשק מחשבה היה מסך דקיק. וזהו. הלייף מטר, וחיישן מקביל במחשב עשו את עבודת התקשורת בין המוח לבין מערכת ההפעלה. אחרי אימון של כמה שבועות, הן למעבד והן למשתמש, יכול היה המשתמש הממוצע לכתוב מסמך, לגלוש באינטרנט, לפתוח ולסגור קבצים ואפילו לשלוט במשחק פשוט. מכירותיו של "טלפאת", המחשב עם ממשק המחשבה שברו באותם שלהי הקיץ את כל שיאי המכירות של כל סחורה אפשרית על כדור הארץ.
