יום שני, 11 ביוני 2012

פרק 2 - ואכלתם ישן נושן

אבנעזר מארנהוף כץ חגג לא מזמן את יום הולדתו השלושים. זה לו תשע שנים שהוא  מהנדס חומרה באינטל דיסלדורף והוא עדין לא זכר את שלוש האותיות שהיוו את ראשי התיבות של שם הקבוצה בה עבד. הוא לא הכיר אף אדם בחברה למעט חברי הצוות שלו והמנהל הישיר. הוא לא הגיע לאף שיחה שעסקה ב "ארגון מחדש". אחת לשנה או שנתיים היה מתחלף מנהל על באיזשהו מקום והמנהל החדש היה חש דחף לבצע ארגון מחדש ולהודיע לכולם על כך. התוצאה של אותו ארגון מחדש היתה תמיד זהה. אבנעזר מארנהוף כץ במקומו מונח ונראה היה שכך יהיה עד סוף כל הדורות. בהיפקד כל רוח ונפש יפקד מקומו של אבנעזר מארנהוף כץ אשר לו לא רוח ולא נפש.  כל חברי המחלקה שלו קודמו, או עברו למחלקות אחרות, והיו כמה שפוטרו. אבנעזר, כך נדמה לא היה כתוב בספרו של אף אל (או מנהל בכיר) להישפט לשבט או לחסד.
בכל הערכה שנתית הוא "עמד בציפיות" מה שלא הקנה לו אף פעם את הזכות להעלאה במשכורת. הוא גילה שבארוחת צהרים ממוצעת עם הקולגות שלו הוא מוציא לא יותר מעשרים מילים וכולן נוגעות למיקומם של עזרי אוכל שונים כמו "מלח" "קנקן מים" או "קיסם". בעוד שמחלקתו של מארנהוף נחשבה לחבורה עליזה וחסרת תועלת, הוא היה, לפחות בעיניו, מי שמצדיק את קיומה הכלכלי של המחלקה מי שגורם לעבודה להיות מוכנה בזמן ומי שבכל הזדמנות קיבל מהמנהל שלו עצה ידידותית שעסקה במועדים המתאימים לדיבורים על עבודה ובאלו שאינם מתאימים - כמו הפסקת קפה ארוחת צהרים או יום כיף.
מארנהוף כץ עצמו לא היה מצר על מצבו כלל וכלל, אדרבה, הוא אהב את עבודתו ועשה אותה היטב, לפחות בעיניו. הצוות של אבנעזר היה אחראי על שבב מסויים מאוד בלוחות אם של מחשבי על מאוד מסויימים. שבב זה אסף נתונים מחיישני טמפרטורה רבים וביצע על הנתונים האלה קבוצה מוגדרת של חישובים מסובכים וארוכים. את תוצאות החיושבים הוא היה שולח למעבד, שבסופו של דבר, ניפק תחזיות אקלים מדויקות יותר מכל מה שניתן לקוות. הוא היה מסתפק בלעשות את העבודה הזאת עוד הרבה שנים, אלמלי אתרע מזלו ובהיותו בן שלושים שנים ושלושה שבועות זומן על ידי המנהל הישיר שלו, לשיחה. המנהל בישר לו שהיות ששני הלקוחות העיקריים של הפרוייקט שלהם, ממשלת ארצות הברית והאיחוד האירופי, מקפיאים את המימון לפרוייקט. 
אם היה מדובר בעובד רגיל במחלקה, אבנעזר מארנהוף כץ היה פשוט משובץ למשרה אחרת במחלקה אחרת אבל היות שאבנעזר מארנהוף כץ היה העובד עם תוצאות ההערכה הנמוכות ביותר, הרי שלא נמצאה כל מחלקה שתסכים לקבל אותו אל שורותיה. המנהל הציע, כמוצא אחרון לפני פיטורין, שמארנהוף יגיש הצעה ל "קרן החדשנות" של החברה, אם יהיה לו רעיון חדשני ומבטיח, יוכל לקבל מימון וזמן לממש את הרעיון ומשם להמשיך את עבודתו בחברה. בכל השיחה לא פלט מארנהוף יותר משבע מילים וצירוף יחיד של שתי מילים. מהצד של מארנהוף נשמעה השיחה כך: 
בסדר, כן, מה, אולי, אני מבין, להתראות.
חמש דקות אחר כך מצא עצמו אבנעזר מארנהוף כץ ישוב ליד שולחן המשרד שלו. בידו עיפרון ומולו דף חלק. 
יומים אחר כך הדף הכיל כמה שורות: 
עיבוד טמפרטורה.
שדה חיטה, בצורת. 
רכב, צריכת דלק. 


יום שלם נוסף עבר. פריצת הדרך הגיעה כאשר מארנהוף כתב על הדף שלו: 
לא טמפרטורה.
הדוא"ל לגברת קוני דה שיניאק - ראש מחלקת חדשנות הכיל בדיוק את המרכיבים הנחוצים להצעה לקרן החדשנות של החברה.        
 מארנהוף הציע רעיון לשבב המודד מדדים חיוניים בגופו של אדם ושולח את הנתונים למרכז בקרה, כך, ברגע שקורה משהו חמור נשלחת עזרה אוטומטית, ללא צורך בהתערבות האדם עצמו שאולי חווה ברגע זה שבץ. הרעיון היה מאוד לא חדש. למען האמת, כבר היו מכשירים כאלה בשימוש בבתי חולים פרטיים ולחולים ששוחררו הביתה .אבנעזר מארנהוף נעץ את סיכת החדשנות באופן המימוש. השתלת שבב בעמוד השדרה וקבלת נתונים ישירות מהמח, מחזור הדם או כל איבר אחר בגוף.  אמינות הנתונים תהיה גבוהה, סיכוי נמוך מאוד לטעות באבחון. הדוא"ל הסתיים במילים:  וכל המציל נפש אחת כאילו הציל עולם מלא  - מארנהוף  ראה את זה פעם בכרזה של סרט. 
מארנהוף קיווה שהרעיון שלו לא יתקבל. לא היה לו מושג איך להנדס שבב כזה. ללא ספק, רמת האמינות הנדרשת משבב כזה היא גדולה ממה שאי פעם נצרך לו, על איזה מקור כח הוא אמור לעבוד? ומה יקרה אם יתקלקל? והוא עדין לא חשב על אבטחה של השבב. כל אלה נראו לו בעיות בלתי פתירות נכון להיום. כישוריו נראו לו דלים, ידיעותיו בלתי מספיקות ומעל לכל, רעיונותיו נראו לו דלים ולא מעניינים. את הדוא"ל שלח בכל זאת, אבל לבו כבד עליו כאילו כבר נדחה הרעיון.  
אולי בגלל התחושה הזאת, לא ידע מה שישיב לגברת קוני דה שיניאק שהתקשרה אליו לברך אותו על זכייתו במענק המחקר מצד הקרן לחדשנות.  מארנהוף, כך אמר לו הקול בטלפון, יצוות אל ביולוג מבטיח מסין. שניהם יגייסו להם צוות ויעברו למעבדה חדשה בברזיל. מארנהוף לא השיב במשך מספר שניות. לכאורה, הרי הוא הדבר אשר ביקש לו. לא, לא זאת ביקש. הוא רצה להישאר במקומו, לעשות את מה שידע, לפרוט את יום העבודה למשימות קטנות, לרשום אותן בכתב יד על נייר ולמחוק אותן אחת אחת, לקום בסוף יום העבודה מן הכסא ולראות את כל המשימות מחוקות. לעלות על הרכבת התחתית ולהגיע לדירת חדר וחצי שחלק עם עצמו ובשרו - אבנעזר מארנהוף כץ. 
עתה יאלץ לעבור לארץ אשר לא ידע, לעבוד בצוותא עם אדם אחר, והגרוע מכל - הוא ידע שפריטת היומיום למשימות קטנות תהיה קשה יותר ותהיינה משימות שלא תימחקנה מעוות שלא יוכל לתקון. 
בלב כבד הודה לגברת קוני דה שיניאק. היא, מצידה אמרה שיתראו בשבוע הבא המשרדי הקרן בדאבלין אירלנד. קולה נשמע נעים, אולי קצת מנחם. כאילו ידעה על מצוקתו של אבנעזר מארנהוף כץ וכאילו אמרה לו כי יעבור במים איתו היא וכי ילך במו אש לא יכווה. הטלפון בצד השני נטרק ומארנהוף התפכח מאשליית הנעימות. קוני דה שיניאק אמנם עושה הרבה עבודו, אך הוא יצטרך למצוא לו דירת חדר וחצי בברזיל, ומי יודע אם יש רכבת תחתית זמינה להיכן שהוא הולך. 
 

אין תגובות:

פרסום תגובה