אבנעזר מארנהוף כץ הסתכל בקופסא שקיבל וגילה קוביה זעירה, לוח עם כפתורי מספרים וצג קטן . הדוא"ל ששלחה לו אלכסנדרה, אשת השיווק, הכיל הנחיות לחיבור השבב לצג מצד אחד וללוח הכפתורים מצד שני. היה זה יצור פרימיטיבי עד כאב, מה שאלכסנדרה נתנה לו היה מחשבון כיס. זה היה מחשבון כיס שהמתח הדרוש להפעלתו היה נמוך פי עשרה ממתח הסף, אותו המתח שמתחתיו שום שבב סיליקון לא יכול להבחין בין "0" ל "1". אלכסנדה, אשת שיווק קולנית וכנראה ללא רקע אלקטרוני כלשהו, סיפקה לו פתרון לבעיה הנדסית מהמעלה הראשונה. איך לעזאזל, איך? מאיפה?
הדבר הראשון שרצה מארנהוף לעשות הוא לשלוח לה דוא"ל עם השאלה הזו. הוא עשה זאת והתחרט כשקיבל לאחר שעה קלה את התשובה "אני באה אליך".
היא נכנסה למשרדו, לקחה כיסא והתיישבה, קרוב מדי אליו, בצד השולחן שעל פי כל כללי הנימוס הבלתי כתובים שייך לו.
"החיים מלאים בהפתעות" חיוכה היה כה רחב עד שאיים לצאת מפרצופה העגול.
"אהה, כן."
"פנה לי מקום" היא הזיזה את כסאה קרוב יותר אליו, הוא נאלץ לסגת ממרכז השולחן לצד שמאל. אלכסנדרה הקלידה כתובת אתר ועל המסך נראתה תמונה של איש צעיר שעיניו הכחולות מחייכות מבעד למשקפים.
"זה בעלי, הוא מסיים את הדוקטורט שלו ב MIT ומצטרף אלי ואל הילדים בעוד חודשים"
אבנעזר מארנהוף כץ הסמיק, זה כבר היה אישי מדי.
" הוא עבד על שבב ביולוגי - כזה שעשוי מחוטי DNA שגודלו במעבדה, הם- "
" גידלו את ה DNA לפי הצורה שרצו וציפו אותו בזהב. ככה אפשר לקבל חישוב מקבילי ומהיר במעט מאוד צריכת חשמל, קראתי על זה קצת"
" בדיוק, ואו, אתה הראשון שאני מדברת איתו שמכיר את המחקר הזה, ואני כל הזמן דאגתי שאני אנסה להסביר ולא אצליח כי אני בעצמי לא מבינה וממש לא רציתי להישמע כמו המטומטמת ממחלקת שיווק"
היא הניחה את ידה על זרועו, אבנעזר קפא באימה.
" אז מה אתה אומר? מה שנתתי לך זה רק האבטיפוס הראשון שהם הצליחו לייצר באופן סדרתי, אם הוא יבוא לעבוד פה ונשפר את השבב זה יהיה בדיוק מה שאנחנו צריכים"
"נכון" נשמתו של מארנהוף חישבה להישבר.
"יופי, אז תטפל בזה?"
"מה?" חרחר מארנהוף
"תטפל בזה, קח את הקורות חיים של בעלי, ג'ון וודס - אני אשלח לך אותם, תן אותם למחלקת כוח אדם שיתאמו איתו ראיון, תפגוש אותו ותיקח אותו לעבוד כאן".
מארנהוף גייס את שארית משאבי עצביו הרופפים
"אני אף פעם לא גייסתי אף אחד אני לא יודע מה הפרוצדורה"
"מחלקת כוח אדם כבר ידאגו לפרוצדורה"
"אבל-"
"אל תרגיש לא נעים לומר לי לא, אני אבין, פשוט חשבתי שזה פתרון לבעיה שלנו" קרבתה המוגזמת של אלכסנדרה גרמה למארנהוף לאי נעימות שניתן היה להשוות אותה למוות מחנק.
"בסדר גמור" אלכסנדרה קפצה בשמחה ממקומה, מה שגרם לה להסיר את ידה מזו של אבנעזר מארנהוף כץ. אבנעזר חזר לנשום.
"יש יש יש" מארנהוף חשב שילד קטן היה שמח פחות בצעצוע חדש מאשר אלכסנדרה בהסכמה שלו.
"אתה מותק אמיתי, קצת בעננים, אף פעם לא בא לצהרים בחדר האוכל, אבל באמת נשמה טובה". אלכסנדרה נשקה לו קלות על לחיו. "חבל שאתה לא יוצא מהמשרד לפעמים מר כץ. אם תרצה אזמין אותך לקפה מהמכונה בקומה 2" היא פרצה שוב בצחוק המתגלגל שלה ויצאה .
מארנהוף הניח את ראשו על השולחן ועסק בהסדרת הנשימה שלו. האישה הזו מטרידה מאוד. הוא פחד מהאפשרות שיצא ממשרדו ויפגוש אותה. ובכל זאת, השבב הזה הוא בדיוק מה שחיכה לו, הוא הפתרון הפשוט לבעיה שלהם. הוא העביר את קורות החיים של ג'ון וודס, למחלקת כח אדם וביקש לקבוע איתו ראיון.
במשך שבוע תהה אבנעזר מארנהוף כץ מה ישאל את אותו ג'ון וודס. גם אם יתגבר על העובדה שראיון ידרוש ממנו להוציא מפיו יותר מילים משהוציא בחודש האחרון, התחומים המקצועיים שלהם לא ממש חופפים. בשעת הראיון עדין לא ידע מארנהוף כץ מה שיאמר. למזלו, וודס הכין את שעורי הבית שלו והוא עצמו לא נדרש אלא לומר כמה משפטים בפתיחה שהתעניינו בהמצאתו של וודס.
מדובר בפיתוח קיים שוודס רק שיפר אותו והצליח לייצר אותו באופן סדרתי, וודס עצמו הפגין בקיאות מרשימה בבעיות הפיתוח של השבב ובמטרותיו, מארנהוף כץ ידע כי זו עבירה חמורה על חוקי הסודיות שכל העובדים היו חתומים עליהם, העניין עלה במוחו ונשכח מיד כשהתחיל וודס לפרט את השלבים הבאים בפיתוח השבב שיבוסס על האבטיפוס שלו.
יומים לאחר הראיון התבקש מארנהוף על ידי מחלקת כח אדם לתת תשובה האם המועמד התקבל אם לאו. המועמד התקבל והופיע במשרדו של מארנהוף כץ שבועים לאחר מכן. מארנהוף הופתע, באיחור הרה אסון ראה את הדוא"ל ממחלקת כח אדם שביקש ממנו לדאוג לנחיתה הרכה ולקליטה של ג'ון וודס במקום העבודה החדש. למען האמת, לא ידע באיזה מקום יושיב את ג'ון וודס, מהיכן ידאג למחשב עבורו? ומה עם כרטיס עובד? ונהלי עבודה? כל אלה, שהיו כתובים באריכות בדוא"ל שנשלח אליו, השרו עליו אוירת חוסר אונים. הוא לא הכיר די הצורך את הבניין בו עבד או את האנשים שעבד איתם, האנשים שדאגו לכל הדברים המובנים מאליהם לא נגלו אליו מעולם. עתה לא ידע .
שיא ההשפלה והמבוכה הגיע כשג'ון וודס ביקש ממנו להדפיס את הדוא"ל ולקח אותו בחיוך למסע בבנין בעקבות מיקומה של מחלקת התמיכה, מחלקת הביטחון ומחלקת הנהלת חשבונות. הורוד החיוור ששלט בפניו של מארנהוף הלך והפך לאדום לאחר שהפקידה במחלקת הביטחון חשבה שהוא העובד החדש וג'ון וודס מקבל את פניו. במחלקת התמיכה הוצעו לוודס עוגיות חמאה של אימו של אחד העובדים. וודס התענין במתכון ולקח שתי עוגיות, אחת נתן למארנהוף. הנוכחים בחדר לא הבחינו במארנהוף לפני כן. הם שאלו את וודס איזה מחשב לתת לעובד החדש ומהן ההרשאות הדרושות לו. וודס אמר שהוא העובד החדש ואין לו מושג מהן ההרשאות. גם מארנהוף לא ידע. טלפון למחלקת כח אדם פתר את הבעיה. מארנהוף לא ידע אם הוא זכאי לחלקת קבר, היה מוכן לקנות אחת כזו בו במקום במחיר מופקע אם רק היה מישהו מוכן לקבור אותו.
הדבר הראשון שרצה מארנהוף לעשות הוא לשלוח לה דוא"ל עם השאלה הזו. הוא עשה זאת והתחרט כשקיבל לאחר שעה קלה את התשובה "אני באה אליך".
היא נכנסה למשרדו, לקחה כיסא והתיישבה, קרוב מדי אליו, בצד השולחן שעל פי כל כללי הנימוס הבלתי כתובים שייך לו.
"החיים מלאים בהפתעות" חיוכה היה כה רחב עד שאיים לצאת מפרצופה העגול.
"אהה, כן."
"פנה לי מקום" היא הזיזה את כסאה קרוב יותר אליו, הוא נאלץ לסגת ממרכז השולחן לצד שמאל. אלכסנדרה הקלידה כתובת אתר ועל המסך נראתה תמונה של איש צעיר שעיניו הכחולות מחייכות מבעד למשקפים.
"זה בעלי, הוא מסיים את הדוקטורט שלו ב MIT ומצטרף אלי ואל הילדים בעוד חודשים"
אבנעזר מארנהוף כץ הסמיק, זה כבר היה אישי מדי.
" הוא עבד על שבב ביולוגי - כזה שעשוי מחוטי DNA שגודלו במעבדה, הם- "
" גידלו את ה DNA לפי הצורה שרצו וציפו אותו בזהב. ככה אפשר לקבל חישוב מקבילי ומהיר במעט מאוד צריכת חשמל, קראתי על זה קצת"
" בדיוק, ואו, אתה הראשון שאני מדברת איתו שמכיר את המחקר הזה, ואני כל הזמן דאגתי שאני אנסה להסביר ולא אצליח כי אני בעצמי לא מבינה וממש לא רציתי להישמע כמו המטומטמת ממחלקת שיווק"
היא הניחה את ידה על זרועו, אבנעזר קפא באימה.
" אז מה אתה אומר? מה שנתתי לך זה רק האבטיפוס הראשון שהם הצליחו לייצר באופן סדרתי, אם הוא יבוא לעבוד פה ונשפר את השבב זה יהיה בדיוק מה שאנחנו צריכים"
"נכון" נשמתו של מארנהוף חישבה להישבר.
"יופי, אז תטפל בזה?"
"מה?" חרחר מארנהוף
"תטפל בזה, קח את הקורות חיים של בעלי, ג'ון וודס - אני אשלח לך אותם, תן אותם למחלקת כוח אדם שיתאמו איתו ראיון, תפגוש אותו ותיקח אותו לעבוד כאן".
מארנהוף גייס את שארית משאבי עצביו הרופפים
"אני אף פעם לא גייסתי אף אחד אני לא יודע מה הפרוצדורה"
"מחלקת כוח אדם כבר ידאגו לפרוצדורה"
"אבל-"
"אל תרגיש לא נעים לומר לי לא, אני אבין, פשוט חשבתי שזה פתרון לבעיה שלנו" קרבתה המוגזמת של אלכסנדרה גרמה למארנהוף לאי נעימות שניתן היה להשוות אותה למוות מחנק.
"בסדר גמור" אלכסנדרה קפצה בשמחה ממקומה, מה שגרם לה להסיר את ידה מזו של אבנעזר מארנהוף כץ. אבנעזר חזר לנשום.
"יש יש יש" מארנהוף חשב שילד קטן היה שמח פחות בצעצוע חדש מאשר אלכסנדרה בהסכמה שלו.
"אתה מותק אמיתי, קצת בעננים, אף פעם לא בא לצהרים בחדר האוכל, אבל באמת נשמה טובה". אלכסנדרה נשקה לו קלות על לחיו. "חבל שאתה לא יוצא מהמשרד לפעמים מר כץ. אם תרצה אזמין אותך לקפה מהמכונה בקומה 2" היא פרצה שוב בצחוק המתגלגל שלה ויצאה .
מארנהוף הניח את ראשו על השולחן ועסק בהסדרת הנשימה שלו. האישה הזו מטרידה מאוד. הוא פחד מהאפשרות שיצא ממשרדו ויפגוש אותה. ובכל זאת, השבב הזה הוא בדיוק מה שחיכה לו, הוא הפתרון הפשוט לבעיה שלהם. הוא העביר את קורות החיים של ג'ון וודס, למחלקת כח אדם וביקש לקבוע איתו ראיון.
במשך שבוע תהה אבנעזר מארנהוף כץ מה ישאל את אותו ג'ון וודס. גם אם יתגבר על העובדה שראיון ידרוש ממנו להוציא מפיו יותר מילים משהוציא בחודש האחרון, התחומים המקצועיים שלהם לא ממש חופפים. בשעת הראיון עדין לא ידע מארנהוף כץ מה שיאמר. למזלו, וודס הכין את שעורי הבית שלו והוא עצמו לא נדרש אלא לומר כמה משפטים בפתיחה שהתעניינו בהמצאתו של וודס.
מדובר בפיתוח קיים שוודס רק שיפר אותו והצליח לייצר אותו באופן סדרתי, וודס עצמו הפגין בקיאות מרשימה בבעיות הפיתוח של השבב ובמטרותיו, מארנהוף כץ ידע כי זו עבירה חמורה על חוקי הסודיות שכל העובדים היו חתומים עליהם, העניין עלה במוחו ונשכח מיד כשהתחיל וודס לפרט את השלבים הבאים בפיתוח השבב שיבוסס על האבטיפוס שלו.
יומים לאחר הראיון התבקש מארנהוף על ידי מחלקת כח אדם לתת תשובה האם המועמד התקבל אם לאו. המועמד התקבל והופיע במשרדו של מארנהוף כץ שבועים לאחר מכן. מארנהוף הופתע, באיחור הרה אסון ראה את הדוא"ל ממחלקת כח אדם שביקש ממנו לדאוג לנחיתה הרכה ולקליטה של ג'ון וודס במקום העבודה החדש. למען האמת, לא ידע באיזה מקום יושיב את ג'ון וודס, מהיכן ידאג למחשב עבורו? ומה עם כרטיס עובד? ונהלי עבודה? כל אלה, שהיו כתובים באריכות בדוא"ל שנשלח אליו, השרו עליו אוירת חוסר אונים. הוא לא הכיר די הצורך את הבניין בו עבד או את האנשים שעבד איתם, האנשים שדאגו לכל הדברים המובנים מאליהם לא נגלו אליו מעולם. עתה לא ידע .
שיא ההשפלה והמבוכה הגיע כשג'ון וודס ביקש ממנו להדפיס את הדוא"ל ולקח אותו בחיוך למסע בבנין בעקבות מיקומה של מחלקת התמיכה, מחלקת הביטחון ומחלקת הנהלת חשבונות. הורוד החיוור ששלט בפניו של מארנהוף הלך והפך לאדום לאחר שהפקידה במחלקת הביטחון חשבה שהוא העובד החדש וג'ון וודס מקבל את פניו. במחלקת התמיכה הוצעו לוודס עוגיות חמאה של אימו של אחד העובדים. וודס התענין במתכון ולקח שתי עוגיות, אחת נתן למארנהוף. הנוכחים בחדר לא הבחינו במארנהוף לפני כן. הם שאלו את וודס איזה מחשב לתת לעובד החדש ומהן ההרשאות הדרושות לו. וודס אמר שהוא העובד החדש ואין לו מושג מהן ההרשאות. גם מארנהוף לא ידע. טלפון למחלקת כח אדם פתר את הבעיה. מארנהוף לא ידע אם הוא זכאי לחלקת קבר, היה מוכן לקנות אחת כזו בו במקום במחיר מופקע אם רק היה מישהו מוכן לקבור אותו.
